קלף הוא יריעה העשויה מעור בעלי חיים כשרים בדרך כלל משליל או עגל.  הקלף משמש בעיקר לכתיבת ספרי תורה תפילין ומזוזות ומגילות.  העור מגיע ממשחטות על פי רוב מאמריקה אוסטרליה וניו זילנד. וזאת משום שכאן בארץ אין מספיק עורות שליל (עוברי פרות) ,בארץ מספר השלילים יספיק לסופר אחד וזאת מכיוון שבמידה והפרה מעוברת מחכים שהוולד קודם יולד ורק אז שוחטים, מה שאין כן בחו"ל שם שוחטים עשרות אלפי פרות ובהם גם מעוברות.
את העורות שולחים באוניות, לאחר שהם מגיעים במיכלים(קונטיינרים) למפעל הם עוברים להקפאה עמוקה ומוצאים לפי כמות ההזמנות.
בעבר השלילים היו מגיעים במלח ששמר עליהם שלא יתקלקלו, אך כיום השיטה היא הקפאה, מאחר והמלח מתחיל קצת את תהליך העיבוד, וישנם פוסקים שסבורים שבגלל שיש חשש שהמלח מתחיל עיבוד בעור אז עדיף שיהודי יעשה את זה,היות  ויש קושי לשלוח יהודי בכל שחיטה לכן אנחנו מעדיפים שזה יגיע קפוא.
בנוסף ההקפאה היא יותר אסטטית. במשחטות עצמם אגב, השחיטה לא כשרה (מה גם ששליל לא צריך שחיטה מאחר והוא 'ירך אמו'), בנוסף לכך יש לכל משחטה תעודות מהשירות הווטרינרי לפיהן אין להם את הרישיון לעסוק בשחיטה מלבד בקר, ולא חלילה בהמות אחרות.
ומדוע לא לוקחים מפרות שכבר נולדו? ישנו הידור בשולחן ערוך שאומר שהשימוש בעור של עגל שעדיין לא נולד הוא מהודר ומשובח יותר. ישנה גם סברא שאומרת שבגלל שלא יצא עדיין לאוויר העולם ולא ראה חטא אז זה העור הכי מהודר וראוי לכתיבת סת"ם.
תהליך העיבוד :

השלב הראשון:
הפשרת העורות.


העיבוד מתחיל מיד לאחר ההפשרה הראשונית של העור הקפוא, ופריסתו לצורך הפשרה. העורות מגיעים כשמודבק עליהם חתיכות של בשר בהמה, ובגלל שהעור במצב קפוא במשך הרבה זמן הוא נדבק על העור.
על מנת להוריד את הבשר מהעור משרים אותו במים למשך עשרים-וארבע שעות, העור מתנפח ואז ניתן להוריד את החתיכות הדבוקות.  לאחר התפיחה וההשריה במים מעבירים את העור במכונה מיוחדת שמפרידה בין הבשר שעוד נותר לעור הנקי.
השלב השני:
קידוש העור.
לאחר שמפשירים ומנקים את העורות מגיע שלב קידוש העור. זהו השלב שבו מבחינת ההלכה עובר העור מסתם עור של בהמה גסה לדבר קדוש.
קידוש העור נעשה בצורה הבאה, מכניסים את העורות בתוך מים עם סיד ובשעת ההכנסה אומרים בפה מלא 'לשם קדושת ספר תורה' .
השלב השלישי:
השריה בסיד.

משאירים את העורות בתוך הסיד למשך שבוע או עשרה ימים, כמה פעמים מסובבים את החבית כדי שהסיד יוטמע בכל העורות.                    הסיד אליו מוכנסים העורות נועד מתוקף חריפותו וחמיצותו לשניים, ראשית להוריד את השער הרב שעל העור, ושנית לאחר העברת השער להטמיע בעור את הסיד שיקשה אותו. השרייה במי הסיד מחייבת ערבול כמעט תמידי של העור עם המים וזאת כיוון שהסיד כבד ושוקע במים דבר שמצריך ערבול.
בנושא הזה מתבטא ההבדל בין קלף עבודת יד  לבין קלף עבודת מכונה. ההבדל הוא הערבול . בקלף עבודת יד הערבול נעשה באופן ידני. ובקלף עבודת מכונה  הערבול נעשה ע"י מכונה.
השלב הרביעי:
הסרת השערות .

לאחר שהעורות עובדו בסיד רוב השערות נושרים מחמת הסיד, את מה שנשאר מורידים ע"י מכונה מיוחדת שמסירה את השערות.
השלב הרביעי:
עיבוד כימי.

לאחר שמסירים את כל השער, נלקח העור שנית לבור הסיד שם הוא שורה עוד שלושה ימים, וזאת על מנת שהסיד ייטמע בעור המעובד כעת ללא שער. בפעם השנייה בו העור מושרה מכניסים לתוכו חומרים כימים, כדי לרכך את הקלף שיהיה נוח וראוי לכתיבה.
ולאחר שבוע שהוא בעיבוד, הוא נלקח לייבוש.
השלב החמישי:
יבוש העורות.

זמן ייבוש העור הוא קריטי בתהליך העיבוד, ככל שהוא ישהה העור יותר ימים הוא יוסיף באיכותו, ונעשה יותר משובח, וזאת משום שהסיד ושאר החומרים נטמעים בו. ואכן אנו משתדלים להאריך כמה שיותר את הזמן בו העור שוהה בייבוש, החל מחודשיים שלושה ועד חצי שנה, עור שלא יובש מספיק זמן הסופר שיכתוב עליו מיד יבחין בהבדל, הוא ימצא את הדיו עובר לצד השני של הקלף ומתפשט. וככל שהוא יבש יותר הוא מקבל את הדיו יפה יותר.
השלב השישי:
מתיחת העורות
לאחר הייבוש הארוך, העורות נלקחים מהייבוש ומוכנסים למים בחזרה על מנת שיתגמשו קצת ויהיה אפשרי למתוח אותם.  בשלב זה אפשר לראות את העור בשלמותו, צבע העור כעת הוא צהוב נוטה לאדמדם, אך אם הוא נמתח הוא מתלבן, וזאת נעשה בשלב הבא. לאחר הרטבה במשך שעה וחצי העור עובר למתיחה. בחדר עמוס במסגרות עץ מיוחדות, הוא מוצמד לקרסי ברזל קשורים בחוט למסגרת. עם מפתח מתאים מסובבים את היתדות שמותחות את העור עוד ועוד עד למתיחה מלאה. במקום המתיחה העור מלבין ומקבל צבע יפה.
לאחר שלב המתיחה בו חוזר העור לגודלו המקורי, מעבירים סכין מיוחדת כדי להוציא גידים, הסכין משמשת לדבר נוסף וחשוב מאוד, בעור יש שתי שכבות את השכבה העליונה שנקראת דוכסוסטוס והיא לא כשרה לסת"ם, והשכבה השנייה שהיא הקלף עליו בסופו של דבר ייכתב הסת"ם. את הדוכסוסטוס ניתן לזהות בבירור כיוון שיש לו ברק וצבע מיוחד. לילה נוסף של ייבוש עובר על העור ולאחר מכן הוא נשלח לחדר נוסף שם הוא משויף במכונת שיוף לשם קדושה ס"ת.
השלב השביעי:
שיוף ודיקוק הקלף

לפי העובי של הקלף גם מיעדים אותו למטרה שישתמשו בו. ספר תורה אינו יכול להיעשות מקלף עבה משום שזה יהיה קשה לכתיבה ולהגבהת ספר התורה וכן משום כי קלף עבה הוא פחות נאה. במפעל מצויה מכונת שיוף שמורידה את השכבה החיצונית ומתאימה אותה לסוג הכתיבה המבוקש.
השלב השביעי והאחרון:
השרטוט.
השרטוט הוא אומנות מעולה ומיוחדת שדורשת דיוק רב. בסת"ם, קלף ללא שרטוט אסור לכתוב בו, לכן אף עבודה זאת היא לשם קדושת סת"ם.משתמשים בעזרת תוכנת מחשב מיוחדת שמכווננת את מידות הסרגל לשרטוט, המידות השונות של השורות מוזמנות על ידי הסופרים למגוון דברי הסת"ם.השרטוט הוא השלב האחרון בתהליך יצור הקלף ולאחריו הוא מוכן וכשר לכתיבה עליו.
אנו מקווים שנהנתם מהמאמר.
השארת תגובה